יהודים בישראל 2008,
מהיכן הגיעו ולאן הם הולכים
כל עת שמדינת ישראל איננה נפטרת מן הנטייה האינפנטילית לתת מתוך כבוד לדת היהודית את הכוח לשלוחיה לחתור תחת יסודותיה הדמוקרטיים והנאורים (עוד יש כמה כאלה), היא תמשיך את הידרדרותה אל קיצה הבלתי נמנע. האיוולת הזו חמורה שבעתיים כאשר האורות האדומים הולכים ומסמיקים לנגד עינינו, ושבעתיים מכך היא מביכה שכן כוח זה איננו עומד ביחס ישר למשקלה של האוכלוסייה הדתית במדינת ישראל.
בחיבור זה אני מבקש לדון בדברים הבאים:
1. החרדים במדינת ישראל בשנת 2008 מתיימרים להיות ממשיכיהם של חז"ל ומתיימרים לנכס לחז"ל את המונופול על היהדות הקדמונית, המקורית. אני מבקש לטעון כי התפיסה הרואה ברבני הדור הזה וההולכים אחריהם ממשיכים נאמנים של יהדות חז"ל היא שגויה וכמו כן שגויה התפיסה כי חז"ל ייצגו את היהדות הקדמונית. בעוד שלדעתי הציבור החילוני המחזיק בתפיסה זו שוגה, הרי שאלו בציבור הדתי המבטאים תפיסה זו בקול רם ומצויים היטב בהיסטוריה היהודית וכתביה, פשוט משקרים. הניסיון לימד אותי כי מושגי אמת ושקר בדת היהודית אינם זהים במשמעותם לאלו שעליהם חונכו רוב הקוראים החילונים।
2. כאמור, חלק גדול מאזרחי ישראל שבויים במידה זו או אחרת בתפיסה השגויה כאילו היהדות האוטנטית, זו שקיבלה במעמד הדמיוני בהר סיני את התורה, מגולמת באורך החיים של היהודי הדתי בן זמננו.
מן התפיסה הזו נובע כבוד המלווה במתן כוח שאיננו ביחס ישר למשקלם של היהודים הדתיים בישראל, כוח שהביא חורבן בעבר, ואם לא ייבלם כעת, סופו לכלות את שרידי הנאורות והדמוקרטיה במדינת ישראל।
בחרתי לפתוח את הדיון בציטוטים חלקיים מתוך המאמר: המתייוונים של היום/ חנוכה בראי דורנו, מאת הרה"ג זלמן ברוך מלמד מישיבת בית אל (המאמר מבוסס על שיעור שהעביר הרב מלמד בכג כסלו תשס"ח)
"ימי החנוכה הם ימי הלל והודאה לקב"ה על הניסים שעשה לאבותינו... הניסים שהיו אז נעשו ע"י התעוררות של אנשי אמונה יחידים אשר קנאו לכבוד ד' ולכבוד ישראל עמו. קמו מעטים נגד רבים נגד היונים ונגד המתייוונים אשר בתוך ישראל. גם היום יש מתיונים בתוך ישראל... חשוב לנו להגדיר את מהותם של המתייוונים של היום על-מנת שנדע להיזהר מהם. אמנם הם מיעוט אך לדאבוננו המיעוט הזה תופס עמדות מרכזיות בתקשורת והוא מזהם את הטהרה היהודית בארץ. המיעוט המתבולל גם תופס עמדות מרכזיות בבית המשפט הגבוה לצדק ומסכן את שלמות האומה... המתבוללים של היום הם אלו שמכריזים שאין להם כל זיקה למסורת ישראל, הם אלה שאינם מכירים בייחודו של עם ישראל ובייעודו המיוחד... ולנגדם עומדים החשמונאים של היום, המכבים המחזירים עטרה ליושנה... והלקח ההיסטורי של אז ממלא אותנו ביטחון בניצחון החשמונאים המכבים על המתייוונים של היום... העולם כולו יכיר באמיתות דרך ישראל ויבוא לקבל את דרך ד' על ידי ישראל עמו..."
הרב מלמד מחזיר אותנו לימי בית המקדש השני בתקופת שלטונה של שושלת החשמונאים (167 לפנה"ס עד 37 לפנה"ס) , אותם הוא מהלל אין קץ. איך זה קשור? משפחת החשמונאים שלטה ביהודה מימי המרד הקרוי על שמם ועד מות אנטיגונוס השני בשנת 37 לפנה"ס. בתקופת השלטון החשמונאי הייתה יהודה עצמאית לראשונה מאז ימי צדקיהו (אחרון מלכי בית דוד 586 לפנה"ס) ולכשנפלה, לא הייתה ישראל (או למעשה, הקבוצה שהיוותה את ממלכת יהודה) לישות עצמאית עד לשנת 1948 פועל יוצא לעמלם של "מגדלי שפנים וחזירים" ציונים כופרים. אז מה אני בעצם רוצה להראות באמצעות הקטע הזה? תנו לי רגע להתאושש מההכרה בחלקי בזיהומה של הטהרה היהודית בארץ (בעצם אני יושב כרגע בברלין אז אולי קצת יותר טהור ונקי בישראל)... עבר... תודה.
הרב מלמד עושה את אותה השגיאה שעושים יהודים רבים בישראל אלא שבעוד הרוב שוגים שלא במתכוון, אני חושד ברב מלמד שהוא שוגה במתכוון ולכן הוא איננו ממש שוגה אלא משקר. השגיאה היא במחשבה שהיהודים בתקופת בית חשמונאי היו או מתייוונים או דומים לרב מלמד ושהמציאות הזו, אז, אולי בכלל מאפיינת את כל ההיסטוריה היהודית מאז מעמד הר סיני (שלא היה מעולם אבל אני לא אהיה קטנוני עכשיו להתעסק בזה למרות שאני מזכיר את זה בפעם השנייה). דווקא ההיסטוריה החשמונאית צריכה להטריד את חסידי סיפור ה"תורה משמים" זו שבכתב וזו בעל פה שכביכול עברה מאז המעמד בהר סיני ועד היום. בתקופת החשמונאים לא היה העם היהודי מאוחד מסביב לכתה דתית אחת וישנן מספר כיתות חשובות שידוע לנו עליהן. אני אזכיר כאן כמה מהן: חכמי המשנה (באותה התקופה כיהנו כנשיא וכאב בית הדין של הסנהדרין זוגות תנאים) של אותה התקופה ואנשיהם היו חבריה של אחת הכתות, כת הפרושים.
שושלת חשמונאי אכן הייתה שושלת של שליטים וכוהנים גדולים בבית המקדש אולם... לצערו ולצרתו של הרב מלמד הללו לא הכירו בתורה שבעל פה והשתייכו לכתה אחרת, כת הצדוקים. אני אחזור על זה במילים קצת אחרות. הכוהנים הגדולים בבית המקדש של העם היהודי בתקופת שלטון חשמונאי וגם לאחריה היו צדוקים שלא קיבלו את הזיית התושב"ע של הפרושים. הצדוקים נקראו על שם אבי שושלתם, הכוהן צדוק, שהיה לכוהן גדול בימי שלמה המלך. הם החזיקו בכהונה הגדולה מימי שלמה המלך ועד ימי המתייוונים טרם מרד החשמונאים ולאחריו ועד לחורבן הבית.
"בספרו "הצדוקים והלכתם" מציין ד"ר איל רגב, מרצה במחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן, את כל המחלוקות ההלכתיות בין הצדוקים לפרושים המצויות במקורות והוא מאפיין את ההלכה הצדוקית על ידי ארבע תכונות בולטות: חומרה בדיני שבת, עד כדי איסור לחלל שבת אפילו במצב של פיקוח נפש, כולל מלחמה; חומרה בדין הפלילי, עד כדי קלות יחסית בהטלת עונשי מוות; חומרה בדיני טומאה וטהרה, וחומרה בדיני המקדש ובעיקר תפישה המגדילה, מצד אחד, את טובות ההנאה שמקבלים הכוהנים מהמקדש (בשר הקורבנות ויתר המתנות שהביאו בני העם למקדש), ומצד שני מצמצמת ככל האפשר את מגע הלא-כוהנים עם המקדש (למשל, אפשרות נגיעה בכלי המקדש)". יהיה אולי מוגזם אבל בוודאי משעשע (אותי לפחות) לחשוב על הגלגול הקדום של הדתיים היום (הפרושים של אז) כעל חבורה של פורקי עול מתירניים. הם אולי היו רפורמאטורים אבל לא פורקי עול של ממש. האיסיים, קבוצה נוספת (שהיו כת סגפנית במיוחד), למשל, השוו את הנהירה אחרי הפרושים לנהירת העם בימי הנביאים אחרי עבודת הבעל.
בראשית ימי שלטונם היו החשמונאים משויכים כיתתית לפרושים אך עד מהרה עברו אל המחנה הצדוקי (בימי יוחנן הורקנוס בנו של שמעון התרסי). חשוב מאוד לציין שכאשר חרב בית המקדש וחז"ל נדרשו לתרץ את חורבנו והשמדתו של בית האל, מרכזו הפולחני של העם, חכמי המשנה לא העלו על דעתם להסביר זאת בכך שחלקים בעם לא חיו על פי צווי התורה שבעל פה. במשך דורות היו כוהנים גדולים בביתו של אלוהים יהודים שלא קיבלו את משנת התנאים, את צווי התושב"ע, למעשה, את הפירושים לצווי התורה שבכתב שלשיטת הפרושים מסר ה' בעל פה למשה בסיני. חכמי המשנה שלאורם מתיימר הציבור הדתי והחרדי ללכת היו כתה אחת מתוך כתות מספר בעם היהודי, והם לא תפסו את העובדה כי כתות אחרות אינן מקבלות את פירושי התושב"ע כסיבה לחורבן. כדי להסביר על מה נתן ה' שיחריבו את ביתו עובדי האלילים הרומאים, המציאו חז"ל סיפור מוזר ("קמצא ובר קמצא") על אורח לא רצוי בביתו של עשיר אשר למרות תחנוניו גורש מן הבית וזאת ללא מחאה מצד תלמיד חכם שנכח באירוע ה"היסטורי" הזה. האורח (בר קמצא שמו) פנה לקיסר רומי (בשעות הקבלה במשרד שבקומה ג'...), וסיפר לו שהיהודים מתכננים מרד. הקיסר שהשתכנע החליט לעלות על ירושלים ולהחריבה. העובדה שהיהודים פתחו במרד בשנת 66 לספירה, ארבע שנים לפני החרבת בית המקדש, ושלא היה צורך לשכנע איש את אשר רואות עיניו... העובדה הזו לא ממש מעניינת את מי שבודה מליבו סיפורים על מנת שיוכל להתמודד עם מציאות שנשכה אותו בעכוז. למרד הגדול עוד אחזור בחלקים הבאים של החיבור בדיון על האסונות שכפו אנשי וראשי הדת על העם היהודי לדורותיו.
אנקדוטה מעניינת על אחד האירועים המכוננים ביחסי יהודים נוצרים קשורה לזהותו של הכוהן הגדול בבית המקדש, אשר הסגיר את ישוע לסנהדרין. כידוע, משך דורות הואשמו היהודים במות ישוע. יש ביהודים ה"רבניים" אף כאלו אשר מביעים בגלוי שמחה, ומעבירים אותה לבניהם וכך מדור לדור על המעשה. אז... תנו דעתכם למובאות הבאות מן הברית החדשה:
יוחנן יא'
מז וַיַּקְהִילוּ רָאשֵׁי הַכּהֲֹנִים וְהַפְּרוּשִׁים אֶת־הַסַּנְהֶדְרִין
וַיּאֹמְרוּ מַה־נַּעֲשֶׂה הֲא הָאִישׁ הַזֶּה עשֶֹׂה מוֹפְתִים
רַבִּים׃
מח וְאִם־נֶחְדַּל מִמֶּנּוּ כַּיּוֹם הֲא כֻלָּם יַאֲמִינוּ־בוֹ וּבָאוּ
הָרוֹמִיִּים וְלָקְחוּ אֶת־מְקוֹמֵנוּ וְאֶת־עַמֵּנוּ׃
מט וְאֶחָד מֵהֶם קַיָּפָא שְׁמוֹ אֲשֶׁר הָיָה כהֵֹן גָּדוֹל בַּשָּׁנָה
הַהִיא אָמַר אֲלֵיהֶם אַתֶּם א־תָבִינוּ דָבָר׃
נ וְגַם א־תַשְּׂכִּילוּ כִּי טוֹב לָכֶם אֲשֶׁר יָמוּת אִישׁ אֶחָד
בְּעַד הָעָם מֵאָבְדַן הָעָם כֻּלּוֹ׃
מתי כו'
נז וְתֹפְשֵׂי יֵשׁוּעַ הוֹלִיכוּ אתֹוֹ אֶל־קַיָּפָא הַכּהֵֹן הַגָּדוֹל
אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ נִקְהֲלוּ הַסּוֹפְרִים וְהַזְּקֵנִים׃
נח וּפֶטְרוֹס הָלַ אַחֲרָיו מֵרָחוֹק עַד־לַחֲצַר הַכּהֵֹן הַגָּדוֹל
וַיָּבוֹא וַיֵּשֶׁב שָׁם עִם־הַמְשָׁרְתִים לִרְאוֹת אֵי יִפּלֹ
דָּבָר׃
נט וְרָאשֵׁי הַכּהֲֹנִים וְהַזְּקֵנִים וְכָל־הַסַּנְהֶדְרִין בִּקְשׁוּ
עֵדוּת שֶׁקֶר עַל־יֵשׁוּעַ לַהֲמִיתוֹ...
סו אִמְרוּ מַה־דַּעְתְּכֶם וַיַּעֲנוּ וַיּאֹמְרוּ מִשְׁפַּט־מָוֶת לוֹ׃
סז אָז יָרְקוּ בְּפָנָיו וַיַּכֻּהוּ בְּאֶגְרֹף וְיֵשׁ מֵהֶם אֲשֶׁר מַחֲאוּ
אתֹוֹ מַכַּת לֶחִי׃
סח וַיּאֹמְרוּ הִנָּבֵא לָנוּ מָשִׁיחַ מִי זֶה הַמַּכֶּה אתָֹ׃...
מתי כז'
ב וַיַּאַסְרוּ אתֹוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ וַיַּסְגִּירֻהוּ בִידֵי פּוֹנְטִיוֹ ס
פִילָטוֹס הַפֶּחָה׃
"...וראשי הכהנים והזקנים וכל הסנהדרין...". הסנהדרין הייתה בשליטה פרושית, נכון. אולם הכוהן הגדול המשרת בביתו של אלוהי ישראל, הכהן הגדול קיפא שהסגיר את ישוע לסנהדרין ומשם לרומאים שצלבוהו? ניחשתם נכון(אני מקווה)! צדוקי מכף רגלו עד קודקוד הראש.
זוהי כמובן רק אנקדוטה ובכל זאת אני חושב שראוי לזכור מסיבות רבות שחלקן אולי איננו מעם חיבור זה כי הכהן הגדול בבית המקדש, הכהן שדחף להסגרתו של ה"משיח" הנוצרי לא היה אדם אשר חי ע"פ ההלכות שבדו מליבם חכמי הפרושים באמתלה של תורה מסיני. אגב כך הזכרתי להלן קבוצה נוספת שהתפתחה בעשורים האחרונים לקיומו של בית המקדש השני, הנוצרים (הערה 8).
אין לי עניין בעריכת תחרות בין הכיתות, אבל חשוב להבין, שהיהדות המאמינה, כפי שאנו חושבים שאנו מכירים אותה היום מן המציאות בה אנו חיים, איננה ראשונה בתולדות האמונה היהודית. אם ישנה קבוצה שייצגה באופן אותנטי את היהדות הקדמונית, את היהודי, שכביכול קיבל תורה משמים, ועוד שמר אמונים לאל אחד הרי שהיו אלה הצדוקים דווקא. הפרושים, אבות רבני ההווה, היו עוד כיתה בעם היהודי, שפעלה בתקופת בית שני, אולם, משנתם הייתה חידוש לתורה שבכתב, רפורמה, ולא המשך। במובן הזה דתם של היהודים הרבניים ב – 2008 (אם אנחנו מניחים שהיא המשך נאמן לדתם של התנאים והאמוראים, ואני טוען שלא), היא דת אחות לדת הנוצרית, שנולדה בימי בית המקדש השני.
ישוע מובל אל הכהן הגדול קיפא
Francesco Bacchiacca
פרופ' יעקב יובל מציין בספרו "שני גויים בבטנך" כי"... אין זה מקרה שהברית החדשה היא החיבור הלא יהודי היחיד המצוטט בכל ספרות התלמוד והמדרשים – ובתלמודה של בבל דווקא (בבלי, שבת קטז ע"א-ע"ב)..." האיום של האלטרנטיבה הנוצרית היה קשה ומסוכן. הוא דרש ואף קיבל תגובה יהודית גם במקומות אליהם עדיין לא הגיעה הנצרות. כתבי התורה לא היו ב"בעלות" הרבנים הפרושים שפירשוה באופנים המקלים את קיום המצוות בהשוואה לקיומן ע"פ פשט הכתוב. מאחר וכתבי התורה היו כתביהן של כתות מספר, בהן גם הנצרות, אמר התלמוד (בבלי, גיטין סע"ב) "...לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה שנאמר (שמות לד) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית...". האיסור החז"לי לכתוב דברי תורה שבעל פה לא עמד ראוי אל מול המציאות. היהדות הרבנית התפתחה מתוך דיאלוג עם הדת הנוצרית ובמקביל לה. בדו שיח האינטנסיבי (והאלים, לעיתים) הזה, הובסה היהדות הרבנית שוב ושוב והפרשנות של מנהיגיה הפכה מוזרה ומעוררת חלחלה יותר ויותר (וגם על זה עוד נעמוד).
כאמור, ה"ענף" בעם היהודי שהתפתח מן הפרושים גורס כי התורה שבכתב היא הציוויים והתורה שבעל פה היא הפירוש שלהם. כך אפשר היה לפני כאלפיים שנה להקל על חיי העם. הסתירות בדברי התורה דבקו ברבנים ואנו מוצאים שתורה לא מסכימה עם דברי תורה וזו עם נביאים ולמקלחת חוסר העקביות הזו (אלוהים לא עשה תיאום גרסאות, לא עם עצמו ולא עם חז"ל) נכנסו בשצף קצף "חכמי" המשנה. אני לא אכנס כאן לסתירות שהן ספציפיות לתורה הכתובה מול עצמה כמו שני תיאורי הבריאה בפתחו של ספר בראשית, הסותרים זה את זה באופן מחריד. די לנו לקרוא את שני הפרקים הראשונים של ספר בראשית כדי להבין שהעורכים חסרי האחריות של הספר הדביקו זה ליד זה שני קטעים המתארים כל אחד את תהליך הבריאה בסדר שונה. בקצרה מאוד אני אתעכב על בעיה משעשעת מאוד (אותי לפחות) שיצר הנביא יחזקאל (ניתן לקרוא ביתר אריכות באתר האינטרנט של ארגון 'דעת אמת' ( .
בפרק יח' (ספר יחזקאל כמובן) דן הנביא יחזקאל באחריות המתגלגלת לעוונות מאב לבנו. אומר הנביא:" א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. ב מַה-לָּכֶם, אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת-הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִקְהֶינָה... כ הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת, הִיא תָמוּת: בֵּן לֹא-יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב, וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן--צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה, וְרִשְׁעַת רשע (הָרָשָׁע) עָלָיו תִּהְיֶה.
בספר שמות פרק כ', לעומת זאת, אנו קוראים:" ד... אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי." משה חוזר בשמות פרק לד פסוק ז' על דברי ה' בפרק כ'. התמודדותו של התלמוד עם סתירת דברי יחזקאל את הציווי האלוהי בספר שמות איננה סתם אווילית, היא מבהילה ממש באווילותה. תלמוד בבלי מסכת מכות מכות דף כד ע"א... קורא יקר, שב! נשום עמוק והכן עצמך לאחד ה"שפנים" המוזרים ביותר מבית מדרשם של חז"לינו:
"...משה אמר פוקד עון אבות על בנים בא יחזקאל וביטלה הנפש החוטאת היא תמות...". הבנתם?????????????? יחזקאל ביטל!!! לא נראה לו לעניין אז הוא עשה Rollback. יופי! אני מתנצל על השפה, אבל זה כל כך מטומטם עד שהקביעה הנוצרית כי במותו ביטל ישוע (והוא הרי לא עוד נביא אלא משיח בית דוד בכבודו ובעצמו, שלא לומר אלוהים שהתגשם בגופו של אדם...) את החובה בקיום מצוות, נראית לאור התקדים המופרע הזה סבירה בהחלט... ויחד עם זאת, עדיין מטומטמת. די עם ניבולי הפה.
השלומיאליות בה נכתבו ספרי התורה דרשה התמודדות רצינית מה"חכמים". לא פעם הוכיחה עצמה ההתמודדות כלא אינטליגנטית באופן מיוחד אולם לשם הסדרת אורחות חיים סבירים לכלל העם אליהם פנו הפרושים היה הדבר הכרחי. היהדות הרבנית בראשית דרכה "נאבקה" בטקסטים הבעייתיים של התורה שבכתב ובאופן איטי שהלך והתגבר התאימו הלכותיהם למציאות אותו הזמן. התורה שסיפקה ציוויים בהם לא יכול היה האדם הסביר לעמוד "דרשה" פירוש שלמעשה ישנה את הציווי כליל. כך הפכה "עין תחת עין" לכופר תחת עין, ואת השבת מותר לחלל עבור פיקוח נפש. ראוי לציין כי "...כשהרומאים כבשו לראשונה את הארץ, הר הבית נפל בידם בשבת. 12 אלף איש נהרגו שם, אבל הצדוקים לא הרימו יד להילחם, משום שהיו נאמנים לתפישתם ההלכתית, שאסור לחלל שבת אפילו במצב מלחמה..." הצדוקים נשארו נאמנים להלכתם בו בזמן שההלכה הפרושית המתירה מלחמה בשבת (שעליה נסמכו מתתיהו ובניו המכבים במלחמתם ביוונים) כבר הייתה קיימת.
כך, עד המאה ה – 19 עת נוסדה האורתודוכסיה אותה אנו מכירים מקרוב ואשר כל כולה ריאקציה לרפורמות שהלכו וגברו בקצב מסחרר מאז שהגיעה ההשכלה והנאורות אל שערי ה"גטו" היהודי שקיבל אותה במידות מרשימות. המציאות שעמדה אז אל מול החתם סופר ושאר רבני התנועה שהיום אנו מכירים בשם אורתודוכסיה, הולידה תהליך שסופו פלג דתי הנושא עיניו אל ספרות חז"ל אך עם זאת, לעיתים, ומתוך מניפולציות לולייניות (כבר לפני אלפיים שנה הם התמחו בעניין הזה), כלל איננו ממשיך את הלכת חז"ל.
אחת הדוגמאות החשובות לעניין הזה אם יורשה לי קצת לחזור לאקטואליה, היא העובדה שבמדינת ישראל הסמכות להשיא שני יהודים נמצאת בלעדית בידיהם של רבני היהדות האורתודוכסית। המציאות בה יהודים חופשיים ממצוות שאבד עליהן הקלח מתירים למדינה לקבוע כי רק לשלוחי האורתודוכסיה יש הסמכות להשיא יהודים היא בלתי נסבלת। זוהי הסכמה למעשה שהיהדות האורתודוכסית ורק היא, היהדות האמיתית, כלומר יש כאן משום הכחשת יהדותם של כל הזרמים ביהדות שאינם אורתודוכסים। העניין מטורף עוד יותר כאשר כל מי שהגיעו לישראל ממדינות חבר העמים אחרי 1990 נדרשים להוכיח לרבנות את יהדותם כדי שזו תוכל להשיא אותם בנישואין על פי הדת שהם אינם נענים לצוויה מראש। תשאלו מה הבעיה של מציאות זו עם הלכות חז"ל? כאן ההיגיון וההגינות מאבדים שליטה של ממש. ע"פ ההלכה קידושין של זוג חילונים מוכרים כקידושין לכל דבר אבל... אסור ליראי כבוד השם, תחזיקו חזק, להשיא חילונים. במילים אחרות, לו היו אחינו (תרתי משמע) ממשיכים נאמנים של המסורת הרבנית היו יהודים חילוניים בישראל יכולים להינשא בנישואין אזרחיים. למעשה לא היו יכולים חילוניים להינשא ע"י רב אורתודוכסי כלל אלא רק בנישואין אזרחיים!. הדבר היה נכון, כמובן, רק לו היו הרבניים של היום ממשיכיה של היהדות המסורתית.
היהדות השתנתה תמיד והיא משתנה היום לעיתים השינוי הוא בצעידה קדימה ולעיתים בנפילה אחורה. לפעמים כיוונו אפילו איננו ברור והוא מונע ע"י כשל באוריינטציה. בחודש שעבר, למשל, שינה רבה של ההתנחלות עפרה, הרב אבי גיסר, את מעמדה של השבת לפחות בעיני אנשי המחנה שלו. הרב גיסר התיר בניית בתים בהתנחלויות בשבת. פיקוח נפש דוחה שבת, והיום גם בניית בתים בהתנחלויות דוחה שבת. דוחה. נכון, עמדתו של רוב הציבור החרדי לגבי הפסק, המגולמת בדברי ההתנגדות של ח"כ רביץ שהזכיר שאפילו את בית המקדש אסור היה לבנות בשבת, שלילית. לעומת זאת, עבור ציבור גדול של חובשי כיפות אין כלל בעיה לחלל שבת עבור האדמה. אלה ואלה רבים עם עצמם וביחד הם מנסים למרר את חיי הציבור הישראלי ולהמיר את דעתו בכפייה.
אי אפשר שלא לתהות על הכניעה החילונית לתכתיבים של קבוצה קטנה שבכל קונסטלציה אחרת לא הייתה יכולה להשפיע אפילו כדי עשירית (בדקתי עם סרגל...) מהשפעתה היום, על חיינו. אני מקווה שהנקודות הללו הובנו ואני אשמח לענות לכל שאלה ולהבהיר את הדורש הבהרה. בסעיף 2 למעלה כתבתי:"...כוח שהביא חורבן בעבר, ואם לא ייבלם כעת, סופו לכלות את שרידי הנאורות והדמוקרטיה במדינת ישראל." הכוח עליו אני מדבר הוא הכוח אותו מעניק הציבור החילוני לשלוחי הציבור הדתי בבית המחוקקים. הכוח הזה מעניק להם את היכולת להתערב ולהשפיע על חיי האזרח בישראל באופן החורג אף מחוץ לד' אמותיו כאינדיבידואל והפוטנציאל שלו הרסני במידה מסוכנת. התרומה המשמעותית ביותר של הדת היהודית ליהודים לאורך ההיסטוריה הייתה שלילית ומזיקה, אך על כך, בפרק הבא. תחושתי שהעמסתי על הבלוג הזה רבות ואף עיני כלות. לכן, שתפו אותי בתחושותיכם על הכתוב, העירו והאירו היכן שמתבקש, ואני אתחיל לעבוד על הפוסט הבא שירחיב את הנקודה הפתוחה הזאת, בקרוב. אני מקווה שנהניתם, לילה/בוקר טוב וסוף שבוע נפלא.
בחלק הבא:
א. חורבן בית המקדש השני ו"משיח, משיח, משיח".... המשיח היהודי הראשון (אם לא מחשיבים את ישוע) והאסון שתמיכת הסנהדרין בו הביאה.
הערה: תוכן הבלוג עשוי להשתנות בהתאם לצרכים שיעלו מתוכן התגובות.
[1] כשאני אומר קדמונית כוונתי לאותו עם שע"פ אמונתם קיבל תורה במעמד הר סיני ושהמחקר יכול להתחקות אחר עקבותיו באופן משמעותי רק החל מהמאה ה-9 לפנה"ס (ואם מישהו יכול להראות לי מקור חיצוני לתנ"ך שמתייחס באופן משמעותי לקבוצה ששמה ישראל בתקופה שבין מצבת מישע מן המאה ה – 9 לאסטלת פרעה מרנפתח משנת 1207 לפנה"ס שם מוזכר השם ישראל לראשונה כשמה של קבוצה שנוצחה בכנען ע"י המצרים... וזהו... שיראה לי)
[2] יוקדש לכך פוסט קצרצר נפרד
[4] דברי מנהיג הליטאים לשעבר הרב אלעזר מנחם מן ש"ך בנאום שנשא בשנת 1990.
[5] אני מניח שלרוב הקוראים מוכרים רוב או כל המושגים והשמות בהם אני משתמש בחיבור זה. יחד עם זאת ומתוך הנחה כי ייתכן וייתקל מי מן הקוראים בשם או מושג שאינם מוכרים לו, אני מצרף הפניה לעמוד הרלוונטי באתר ויקיפדיה. אתר ויקיפדיה, על אף רמת הסיכון שנופלות בו לעתים שגיאות, הנו מקור יקר ערך לקבלת מושגים כלליים. כאמור, להערה זו הגעת מן ההפניה הצמודה למילה תנאים שהנה קישור לעמוד האינטרנט הרלוונטי באתר ויקיפדיה.
[6] "החור השחור" של ההיסטוריה היהודית, יאיר שלג. הארץ 20.04.2006
[7] מי שצלבו אותו היו הרומאים אבל גם את הנוצרים אסור לבלבל עם העובדות.
[8] זה השם בו אני משתמש בהתייחסי לדורות של יהודים אשר ראו בספרי ההלכה הרבניים מקור וסמכות לקבוע את אורחות חייהם.
[9] אגב כך אנו נוגעים בנוצרים הראשונים שהיו עוד כתה בתקופת הבית השני. הנוצרים או "היהודים החדשים" היו קבוצה נרדפת בתקופה ההיא אולם לא נדרשו להם יותר מ – 313 שנים להולדת ישוע כדי להפוך לדת הרשמית של האימפריה הרומית.
[10] טקסטים בעייתיים מבחינת הסתירות הפנימיות והסתירות עם העולם הפיזי, וכמו כן, טקסטים הדורשים מן המאמינים דברים בלתי סבירים.
[11] "החור השחור" של ההיסטוריה היהודית, יאיר שלג. הארץ 20.04.2006
[12] החתם סופר נחשב אבי האורתודוכסיה. "חדש אסור מן התורה", אמר, והפך קבוצה גדולה של שומרי תורה לקבוצה סגורה ומסוגרת יותר משהייתה אי פעם.
[14] אין לי כוונה לזלזל בחשיבות תרומתם של יהודים (כמו גם של מוסלמים) לרפואה בימי הביניים שעה שהנצרות באיוולתה ייחסה את המחלות לעונש על החטאים וראתה בתפילה את התרופה להן (1 "אווה מריה" ו – 3 אני מאמין, שלוש פעמים ביום עם הארוחה...).
